סגנונות הורות, ניהול ומה שביניהם 

סגנונות הורות, ניהול ומה שביניהם

1. רקע:

המאמר יעסוק בסגנונות הורות לפי גישת  "ניתוח עיסקאות" לפי אריק ברן וסגנונות ניהול עפ"י גישתו של בס וישווה ביניהם. המאמר ממחיש שקיימים תהליכים דומים בין הורות ובין ניהול. הן ברמת התקשורת, הן ברמת "יחסי העברה" (עמדות, רגשות, ציפיות וחששות ברמה הבלתי מודעת) ובין ביחסי הכפיפות והתלות.

הורות "אפקטיבית" וניהול "אפקטיבי", אינן הגדרות אוניברסליות, אלה, הגדרות תלויות מצב.

2. הורה סמכותי והורה תומך

נהוג להבחין בין שני דפוסי הורות עיקריים.

א.      הורה סמכותי

ב.      הורה תומך

הורה סמכותי מאופיין בגישה מכוונת ("תעשה ככה וככה", "ככה עושים את הדברים ואין וויכוח", "למה?, כי אני אמרתי") הוא בד"כ אינו נוטה לפשרות, מגדיר מסגרות וגבולות ברורים. ברור לו איך הדברים "צרכים להיות" והוא לא נוהג להתגמש כלפי הדברים. בתפקוד אפקטיבי (נתפס כמותאם ע"י ילדיו) הוא נתפס כמי שיודע מה הוא רוצה, כממוקד מטרה וכאיש תכליתי שיודע דבר או שניים על החיים. בתפקוד לא אפקטיבי, הוא נתפס כנוקשה, לעיתים כחסר אמפטיה ורגישות ולעיתים כ"קריזיונר" וקפריזי שילדיו אינם מבינים אותו.

דוגמא: ילד קטן רץ ברחוב, נופל ונחבט, הורה סמכותי, עשוי לומר משהו בסגנון "אלף פעם הזהרתי אותך לא לרוץ ברחוב, זה מסוכן!, אתה רואה מה קורה כשאינך מקשיב לי?, אתה נופל ומקבל מכה!"

הורה תומך לעומת זאת, מאופיין בסגנון רך יותר, מכוון יותר לרגשותיו של הילד, אמפטי ופחות ביקורתי. הורה בעל סגנון כזה, עשוי להיות יותר משתף ו"דמוקרטי", פחות כופה דברים על ילדיו ויותר עסוק במה הם רוצים ומה יעשה להם טוב מאשר, "מה נכון בשבילם" (סגנון סמכותי)

בתפקוד אפקטיבי, יתפס כרגיש, מקשיב, חם וקרוב, בתפקוד לא אפקטיבי (שאינו מותאם למצב או לסיטואציה, יתפס כהססן, שאינו יודע מה הוא רוצה, כמנותק ולא מספיק מעורב וכאחד שחושש לקבל החלטות.

דוגמא: אותו ילד קטן רץ ברחוב ומקבל מכה, הורה תומך, עשוי להגיב בסגנון הנ"ל "אוי חמוד, קיבלת מכה?, אני יודע שנורא כואב לך, בוא ואחבק אותך, אולי זה יעזור מעט. להבא, אם תמנע מריצב במקום כזה, אתה עשוי שלא לנפול.

אז מה עדיף?, להיות הורה תומך או סמכותי?.  התשובה אינה פשוטה, ממש כמו השאלה מהבדיחה  הידועה "כמה עולה חליפה ליתום", זה כמובן תלוי בגיל היתום, משקלו, סוג הבד ומידת החמדנות של החייט.. גם כאן, תלוי במצב. ראשית חוכמה להתאים את סגנון ההורות למצב ולא להיפך.

במצבי חירום, עדיפה לרוב הגישה הסמכותית (ההורה נדרש למניעת פעולה מסוכנת, למנוע אסון או נזק) כך למשל, כשילד קטן עומד לנעוץ גוף מתכתי בשקע החשמל. הורה סביר ינקוט בגישה "סמכותית" ראשית, יסלק באחת את ידו של הילד מ"האזור המסוכן" והסבר יבוא רק אח"כ..

ברור שבמצבים בהם הילד זקוק לכתף תומכת, להקשבה, ואפילו ייעוץ, גישה תומכת תהיה עדיפה, אם ילד נכשל בבחינה ורצה להצליח, אפילו השקיע שעות כדי ללמוד וסוף לא הניב את הפירות המקווים. הטחת האשמות ונזיפה מצד ההורים רק תגביר את הדמורליזציה, תעצים את התסכול ותפגע , אולי לטווח ארוך בביטחון העצמי ובתחושת "המסוגלות". במצב כזה כדאי לעודד את הילד, להוקיר את השקעתו, להביע אמפטיה לכאבו ואף לנסות ולהבין יחד עימו את הסיבות לכישלון.

3. סגנונות ניהול:

בס, חוקר בתחום ההתנהגות הארגונית, מתייחס ל 4 סגנונות ניהול שונים, המנהל "המכוון", המנהל "המדריך", המנהל "התומך" והמנהל "המאציל". לצורך השוואה, נתמקד בשני סגנונות ניהול המקבילים לסגנונות ההורות שתוארו לעיל.

א.      הטיפוס "המכוון"- מנהל דירקטיבי, מכוון יותר אל ציר "המשימה" מאשר אל אנשים ומערכות יחסים. נחוש, עקבי ובלתי מתפשר, ממוקד מטרה ולא מוכן לקבל תזוזות וסטיות ממנה. בתפקוד אפקטיבי, נתפס ממש כמו "הורה תומך" כנחוש, עקבי, יודע מה שהוא רוצה, מוביל ומנהיג משימתי. בתפקוד שאינו אפקטיבי, נתפס כחסר רגישות, אטום, קשה עורף, אחד שאינו מקשיב, מנותק ואולי אף אכזר. כמו בסגנונות הורות, יש מצבים בהם נדרש תפקוד "מכוון" משימתי מאוד.מגדיר מטרות ברורות ועומד עליהם. מצבים כאלו מתרחשים בעת ירידה תיפקודית בתפקוד צוות וארגון, בטיפול בבעיות משמעת ברורות ובסיטואציות המתאפיינות באנדרלמוסיה ובחוסר ארגון. קיים דמיון רב והקבלה ל"הורה סמכותי"

ב.      הטיפוס ה"תומך"- מנהל רגיש, קשוב לרחשי הלב של אנשיו, אמפטי, משתדל מאוד לטפח עימם ובינהם יחסים טובים ומשקיע רבות בתחום החברתי. בתפקוד אפקטיבי נתפס כרגיש לרחשי הלב של העובדים, כקשוב, כאדם שניתן לשתף אותו ולהתייעץ עמו, כבונה צוות ומעודד שיתוף פעולה בין העובדים, ממש כמו ההורה התומך שניתו להתנחם אצלו, שקשוב לילדיו, שיודע לומר מילה טובה ולנחם בזמן ובמקום הנכונים. בתפוד לא אפקטיבי, ייתפס, כרך מדי, כמנסה להתחבב ולהיות "בחור נחמד" אבל לא מנהיג, כהססן וכאוהב אווירה טובה ורואה בה ערך עליון ומטרה בפני עצמה. סגנון כזה מתאים בעת משבר חברתי, דמורליזציה, סכסוכים בצוות ומשבר אישי של העובדים, אך אינו מתאים במצבים בהם בלוא הכי היחסים טובים אבל המשימתיות הנה ברמה נמוכה.

 4. סיכום:

בין הורות לבין ניהול קיים דמיון רב ומתקיימים ביניהם "תהליכים מקבילים".  הדמיון בה לידי ביטוי בהמצאותם של יחסים לא שוויוניים, של היררכיה ברורה ושל סמכות וכפיף, "מוביל ומובל". קיים דמיון ברור בין סגנונות ניהול לבין סגנונות הורות כפי שממחיש המאמר וכיום מקובל מאוד להתייחס להיבט "המצבי", דהיינו, התאמת סגנון התקשורתהורותניהול למצב במקום לפעול בצורה אוטומטית, על בסיס נטיות אופי והתנסויות קודמות.